החמצה

חָלַמְתִּי עָלֶיךָ זְמַן לֹא־רַב לִפְנֵי שֶׁנּוֹדַע לִי שֶׁעָזַבְתָּ.

לָבוּשׁ בַּחֲלִיפַת אַסְטְרוֹנָאוּט צָעַדְתָּ בַּמְּקוֹמוֹת בָּהֶם הָיִינוּ,

בֵּין בִּנְיָנִים חִוְּרִים וּמִדְשָׁאוֹת עַזּוֹת, בְּצַעֲדֵי רִחוּף כְּבֵדִים וְאִטִּיִּים

כְּמוֹ עַל אַדְמַת הַיָּרֵחַ. הַקַּסְדָּה שֶׁלְּךָ הִבְהִיקָה בִּשְׁכָבוֹת שֶׁל הִשְׁתַּקְּפוּיוֹת

וּפָנֶיךָ לֹא נִרְאוּ דַּרְכָּהּ. דִּוַּחְתָּ בְּקוֹל מְנֻתָּק וּמַתַּכְתִּי עַל מָה שֶׁרָאִיתָ:

צְבָעִים, צוּרוֹת. רַק כְּשֶׁמָּשְׁכָה אוֹתִי אֵלֶיהָ הַהִתְעוֹרְרוּת הֵבַנְתִּי

שֶׁהִסְתַּכַּלְנוּ עַל אוֹתוֹ הַדָּבָר.

ספרה של רות קינן הוא ספר ביכורים בשל ורב עוצמה. ניכרים בו קולה הייחודי של המשוררת, וכוחה להעמיד שירים המאירים חוויות חיים מוכרות באור חדש. שפתה של קינן משוחררת ועשירה, ומצליחה ליצור פואטיקה גם מהחומרים הפרוזאיים ביותר; דמויות מיתולוגיות כמו פרספונה, לצד מונחים מעולם המדע והטכנולוגיה, נרתמים בשירתה לעסוק בזוגיות, משפחה, אהבה ומוות. שולחנות הפוכים הינו ספר אישי מאוד, אשר מצליח גם לגעת בנקודות מרכזיות של החיים במאה העשרים ואחת ושל חיי החברה הישראלית בפרט.